חסידות על מלכים ב ג:כב

פ' וישלח. מלא תעשה שלא לאכול ג"ה, ונאמר עד היום הזה וכו' עד עולם. עיין בש"ך ח"מ סי' מ"ג סקמ"ה ונאמר כאן ביחוד לשון זה אולי לפי שזו לבדה נתנה קודם מתן תורה לבני יעקב חוץ ממצות ב"נ לכ"א עד היום הזה רצה לומר עד זמן משה רבינו ע"ה כותב התורה (עיין מהרי"א בהקדמה לס' יהושע) כבר לא אכלוהו. ועד"ה הזה יאמר על דבר שהוא בגלוי וניכר לנוכח עיניו וכמו שאמרו ז"ל על זה אלי ראתה שפחה כו' ועוה"ב נקרא בנביאים בכ"מ יום ההוא והי' ביום ההוא כו' וכמ"ש בזוהר והיינו דעוה"ב נעלם כמ"ש אשר צפנת ליראיך ואין מקום לאיסור אכילת גיד אלא בעולם הזה אבל לעתיד לבוא יכלה זרעו של עשו ויבוער יצר הרע מהעולם ותסתלק הנגיעה בכף ירך יעקב וכמ"ש בתיקונים תיקון ח"י (כ"ה ב') ע"ש וטעם המצוה מפורש בכתוב על כן וגו'. וע"ד הפשט כתב בספר חסידים סי' רל"א כי אמר הואיל ופשענו שהנחנו הלילה הזקן לבדו לכך אירע לו בשבילינו לכך נדרו שלא לאכול ג"ה דאמר דין הוא לפי שהאב והבנים גוף אחד ודין שיצטערו הבנים כו' ע"כ (ועיין בדברי הרשב"א בעל ידי פג"ה במ"ש שא"כ היה מתחייב שאז נגף יעקב ברגלו שלא יאכלו בניו רגל לעולם כו'. ועל פי דברי הס"ח נתיישב כי בכאן הם פשעו. והעיקר לפי שבכאן הניצוח ההוא על ידי שרו של עשו כדרז"ל). ואף על פי שאינו בנו"ט מחשב נזירותו מאכילה צער שיש טורח לטלו מן הירך ואפשר שלכן לא נדרו מכל הירך שזה היה דבר קל אצלם שהיו מועטים בעולם וגויים רבים וימכרו לגוי או לכלבים ולא יפסידו אבל כאשר הותר הירך רק הגיד נאסר הרי אמרו בפ' סדר תעניות (כ) מאכל אדם אין מאכילין לבהמה וכ"ש לגוי דגרע כמו שאמרו ז"ל ע"פ לכלב תשליכון וע"כ יצטרכו לטרוח ולנקרו וזהו צער ונד"ר קשה יותר, וע"ד הדרש אז"ל בב"ר פע"ז שהי' שרו של עשו ונגע ביוצאי ירכו אלו דורו של שמד ויש שם ג' מ"ד חלק א' שייעא וחלק א' סידקה כדג וחלק א' פירשה ממקומה פירוש כמו שאמרו ז"ל בגיטין (נז) בזמן שהקול קול כו' שכשעוסק בתורה אין עשו שולט וזהו וירא כי לא יכול לו כמדרגתו שיעקב מדרגת התורה כמ"ש אמת ליעקב אמרו פרק קמא דע"ז (ד) דתורה קרוי' אמת ופגע ביוצאי יריכו שיוצאים ממנו רשעים ע"ה הנרמזים בגיד שאין בו טעם ע"ד שאז"ל בוי"ר מה הדס אין בו טעם כך בישראל שאינם בעלי תורה כי יעקב חזר גם על פכים קטנים כמו שאמרו ז"ל פג"ה פירוש פכין כלי חרס רומז לע"ה כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין נב) אכל עמו דומה לקיתון של חרס וכמ"ש בזוהר בסוד כ"ח אין להם תקנה אלא שבירה והוא חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח אף פכין קטנים וכן היה כמו שאמרו ז"ל ב"ר פע"ח ויזרח לו השמש שנתרפא מצלעתו כך לעתיד לבוא בניך יהיה השמש מרפא כו' והיינו שיבוער היצר הרע כי רק נשה ממקומו ויש לו רפואה שלא נטלו לגמרי ורומז לגלות ממקומן ודורו של שמד והנה ידוע שהיו ג' מינין בגולים דשמד. מהם שברחו וגלו לארץ אחרת וזהו שפירשה ממקומה. ומהם שנהרגו על קדוש השם וזהו סידקה שנשתברה כדג שהוא טהור דכל שבים טהור וכמ"ש בפסחים (נו) הרוגי מלכות אין כל ברי' כו'. ומהם שנשתמדו ונטמעו באומות זהו שייעא שבליטת הירך רצה לומר שיש בליטה נכרת (שכ"ד הבולט רצה לומר שניכר בולט) שאלו יוצאי ירך יעקב ושייעא עד שאין ניכר כף ירך רצה לומר שאלו יוצאי ירך יעקב. ולשון המדרש בצדיקים כו' אף שהעיקר בע"ה כמ"ש בהכונס (ס') אין פורעניות כו' ואין מתחלת כו'. וכמ"ש בפג"ה (קא) דבר שלח ביעקב זה ג"ה ונפל בישראל שפשט איסורו בכ"י כמ"ש בס"פ אמ"ע (ל"ג ע"ב) יעקב הם פ"ה כי שם יעקב ע"ש ידו אוחזת בעקב שהניצוח בעקב ובסוף וזהו בע"ה שהסוף לנצח וזרחה כו' כנ"ל מהמדרש ומסיים ומלהטת או"ה אבל ישראל ת"ח דרומז כי שרית וגו' שכבר נצח בזמן שהקול כו' וז"ש זה ג"ה הרומז לגלות הוא הדבר שעניינו דבר שלח ד' ביעקב בהיות עדיין שמו יעקב שרומז שהנגיעה וגוף השליחות באה ביעקב אבל נפל בישראל שנתפשט גם להת"ח כנ"ל וזהו שנתפשט איסורו איסור הוא האסור ומקושר שאין לנו רשות ליגע בו שאינו מחלקינו. וכמו טריפה שניצודה ונטרפה על ידי צודדה עיין בטיו"ד סי' ק"ט וזה חלק עשו הצד ציד ואינו חלקינו כך הגיד מאחר שהי' שליטה לשר עשו עליו לנשותו ממקומו הרי הוא אסור ומקושר בידו לחלקו ואינו לחלקינו ביחוד רק רשות אחרים עליו שאסור בידם ופשט איסורו גם בישראל שאין ראוי לאוכלו וזהו כי נגע מאחר שהי' לו נגיעה שם נאסר לנו. ולכן נוהג רק בחי' ובהמה ולא בעוף כי יש ליעקב שם ג' והוא ישורון כמ"ש מאהבתך וכו' ורז"ל דרשו אין כאל ומי כאל ישורון והיינו שלמדרגה זו זכה יעקב בי"ז שנה אחרונות שנא' בהם חיים ואז"ל בתדבא"ר חיים שלא בצער ושלא מיצר הרע כדרך שמצינו לאי"ו כו' ובספרק קמא דב"ב ג' מתו בעטיו של נחש אי"ו שנסתלק מהם יצר הרע כל עיקר בימי זקנותם וזהו כאל וזהו ג' מדרגות בהמות הם ע"ה שחלבן פירוש המוברר אסור וקשור ביד היצר וחי' חלבן מותר ת"ח. ועוף הוא הטהור לגמרי כמ"ש פי"ז דכלים הוא מדרגת ישורון שאין עוד טומאה (ושם הוא תכלית הנייחא ולשם אין מתפשט איסורו כלל (שאין עוף בכלל חי' ובהמה ועבתוס' ב"ק ע"ז) וכמו שאמרו ז"ל פרק קמא דברכות (ה') אין עוף אלא תורה פירוש עצם התורה מה שאין כן ת"ח רק דבק בתורה כמ"ש בע"ז י"ט בתחלה תורת ד' ולבסוף כשמגיע למדרגת ישורון תורתו שנעשו כליותיו כב' מעינות נובעות חכמה ושם אין התפשטות לשליטת עשו כלל. ובזוהר קע"א א' דורש ירך על סמכי אורייתא כירך שמעמדת הגוף (והגוף הוא יעקב שהוא התורה כנ"ל) וכמה דברים שם מכוונים לדברינו בענין דבר שלח ביעקב כו' כי הע"ה הם סמכי אורייתא וכמ"ש שילהי כתובות (קי"א ב') מצאתי להם רפואה מן התורה כו' ובשאר דוכתי, ובזה תבין כמ"ש בפג"ה (צ"א) ליבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא אתקיימין כו' (וכלשון הזוהר וכד לא ישתכח מאן דסמיך לי' כדין לא יהיה הקול כו') שייכות המאמר לענין הפרק כאשר קבלתי שיש שייכות לכל מאמר אל הענין המדובר והנרצה בפרק ומסכתא שבא בו ולא דבר ריק הוא ואם ריק כו' וע"ש בזוהר בטעם איסור האכילה כ' ובעיין לקיימא לההיא ג"ה כו' וחילא דיעקב בעיין לאתתקפא כו' וע"ד לא בעיין למיהב דוכתא לברייתא דעלמא למכיל לי' ולא לאתאכלא כלל ע"כ. ועפ"ז משמע טעם האיסור אדרבה להרבות תוקפו וע"ש ק"ע ב' לא משמע כן ומיהו גם שם אחר כך מביא בשם ר' ייסא סבא דדריש כי נגע בכף מהנוגע במת ומאחתר מסאבא ל"ל לאתהנאה עיי"ש והוא ע"ד שכתבנו, והרשב"א מובא בעל ידי כתב טעם המצוה על כף הירך להגן על יוצאי הירך שנתקנו במה ששומרים שם צויו וכמו שאמרו ז"ל שנתן דם פסח ודם מילה כדי שיגאלו ע"כ, וע"ד הרמז כי יעקב בחר עוה"ב ועשו עולם הזה כמו שאמרו ז"ל והרמב"ם ה' תשובה וכ"ה בתנחומא שמות וכן בזוהר כ' כי העוה"ב אינו מחודש אז והוא מכבר רק הוא נעלם פירוש כי עולם הזה נקרא עלמא דשקרא ועוה"ב נקרא עולם האמת שקר הוא דבר הפוסק כמו יכזבו מימיו שאין לו קיום והוא כל עניני עולם הזה שיש להם קיום בדמיון אבל אינו באמת שעתידין להתבטל אבל העוה"ב רצה לומר הפשטת כ"ד מן הדמיון אל האמת של הדבר ההוא רצה לומר כח של הכח ההיא הקיים לעד זהו נצחי והנה שניהם קרוים עולמות שניהם שוים כל מה שיש בזה יש בזה וכמ"ש בחולין (קכז) כ"מ שיש ביבשה יש בים (חוץ מן החולדה רומז ליצר הרע כמ"ש במקום אחר כחולדה הדרה בעיקרי בתים) כמ"ש (ילקוט משלי) העולם הזה דומה ליבשה והעוה"ב לים אם לא התקין ביבשה כו' וכמ"ש בפ' חלק (צד) צדיקים וכו' ישיטם ע"פ המים כו' והיינו שכל ענינו עולם הזה וכחות הברואים שבו הם אמיתים גם כן כי לא תהו בראה לשום דבר רק שאין נגלה ממנו אלא הדמיון והאמת צפון ויעקב דבוק באמת שבו ועשו בדמיון וכחו של עשו על חרבך תחי' ואז"ל ע"פ וזרחה שעיר כו' לא תרצח כו' והוא אדום המורה רציחה כמ"ש (מלכים ב' ג) אדומים כדם (ובישעיין סג) מדוע אדום ללבושך שעיקר אחיזתו הוא בגבורה וכח הגבורה של דמיון הוא בחרב אבל אמיתות כח הגבורה אז"ל בתמיד ואבות הכובש את יצרו וזהו מדת גבורה של עוה"ב שבה דביקות יעקב וזה ענין ההתאבקות שכאשר יבורר כחו של יעקב שזהו בעוה"ב מעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר וכאשר נתברר האמת על בוריו ממילא יאבד השקר שהוא כחו של עשו מכל וכל והי' כלא היה וכמ"ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש וליהט וגו' כידוע דזרעו של יוסף הם שומרי הברית כידוע בזוהר כמה פעמים דזהו דרגא דיוסף הצדיק והוא מקור התאות שצריך לכובשם ואז"ל (מדרש תזריע) ע"פ בעון חוללתי אפילו חסיד כו' וזהו וירא כי לא יכול לו בכבישת כל מיני תאות היצר ויגע בכף יריכו כענין יוצא יריכו תחת יריכו דשם גם חסיד שבחסידים אין מדת הגבורה האמיתי על בורי' וז"ש בפג"ה (ק"א) למה נקרא שמו ג"ה שנשה ממקומו ועלה וכה"א נשתה גבורתם הי' לנשים פירוש שגם בזה היה קדוש ומובדל לא מיבעיא מן האיסור רק גם מן המותר לו ולכך לא אירע שום בטול לגיד רק נשה ממקומו ע"ד הקב"ה מקומו של עולם שאחיזת העולם ומקומו הוא בהשם יתברך וזה נשה ממקומו כשנתכוין להנאתו ומביא קרא נשתה גבורתם מדת הגבורה שלהם היו לנשים שדעתן קלה להתפתות ואין להם גבורה דכבישת היצר ואותו גיד הוא חוזק התאוה וכמ"ש הקדמונים ובזוהר (חלק א') ק"ע ב' דתמן יצר הרע רביע כו' ע"ש ולכ"א לא יאכלו וגו' פירוש אכילה הוא הנאת הגוף והושאל גם כן כ"א הלחם אשר הוא אוכל (וישב) אכלה ומחתה פירוש (משלי) והיינו שאסר ע"ע כל הנאה מתאוה זו שעל ידי זה יהיה הניצוח לעשו ולכן יוסף שהוא שומר הברית שטנו של עשו, ותוספת ביאור זה על פי מ"ש בזוהר שם דשס"ה לאוין נגד שס"ה ימים ונגד שס"ה גידין ותשעה באב הוא נגד ג"ה ע"ש והיינו כי הגידין אין להם חיות בפ"ע דקיי"ל אין בגידין בנו"ט והם כעץ רק שהם חוזק הגוף שבלעדם לא יעמוד וכן הלאוין (כי מ"ש (קידושין ל"ט ב') ישב ולא עבר עבירה כו' מפרשינן לה התם בקידושין כדר"כ ור"צ) וחיות הגידין מן הלאוין וחיות ג"ה מסתמא משמירת לאו דלא יאכלו ג"ה כי אז"ל וכ"ה בזוהר שם כי אבר מחזיק אבר אבל בג"ה הוא להיפך כמו שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב) אבר קטן משביעו רעב מרעיבו שבע ששביעותו הוא רק על ידי הרעבון וזהו ע"כ לא יאכלו ועל ידי העדר אכילת האבר זה מחזיק האבר וזהו גם כן ענין ת"ב שנוהג אבילות שענין אבילות מורה כאלו אותו יום אינו נמצא כלל שאינו יוצא מביתו ולא עושה מלאכה ולא לומד רק יושב ודומם כמת ועבר ובטל מן העולם וכאלו אינו באותו יום בעולם וכענין שאומר המתאבל יאבד יום וגו' אל יחד וגו' שכך ענין המתאבל משתוקק שלא יהיה כלל בעולם.ומואס בקיומו וחפץ בהעדרו וכאלו אינו במציאות וזה הוא קיום אותו היום חיותו וכמ"ש (תענית) כל המתאבל זוכה ורואה בשמחתה שעתיד להיות יו"ט שהוא קיום היום, ואולי יש לפרש שנקרא ג"ה לשון שכחה כמ"ש בזוהר שם ע"ש רצה לומר שצריך לשכוח ממנו כאלו אינו כלל אותו כח באדם ואז אינו נושה ממקומו כלל ויובן ענין פלוגתת ר"י וחכמים אי רק בימין או נשיי' בתרויהו (חולין צ"א א') כמ"ש בפ' חלק (קז) יצר כו' שמאל דוחה וימין מקרבת ולכ"א ר"י דרק נשי' בימין וקאמר שם בגמ' דגם דעת נוטה כן הוא והיינו דרק בימין הוא קירוב התאוה ורבנן אמרו מאחורי' אתא ונשיי' לתרויהו פירוש כי ענין שמאל דוחה כו' כידוע ענין ימין ושמאל שהם ב' זרועות עולם (שכל מה שבנפש יש בעולם זרועות בנפש וזרועות בעולם כמו שאמרו ז"ל והם צפון ודרום קור וחום) חסד וגבורה שהם זרועות כגוף שעיקר כח הגוף בזרוע והם ב' ראשי המדות חסד הוא אהבת עצמו וזולתו ולהטיב לאחרים ולעצמו, והגבורה להיפך והם בעלמא דשיקרא ב' כחות רעות תאוה להטיב לעצמו ורציחה כמ"ש בזוהר (פ' בלק קצ"ט) ע"פ וזרח משעיר מה כתיב בה לא תרצח כו' מהר פארן מה כתיב בה לא תנאף שישמעאל ועשו הם ב' זרועות עלמא דשקרא זה זרוע ימין שהוא בנו של אברהם שאחז באותה מדה ועולם האמת בגמ"ח ויטע אשל וכמ"ש חסד לאברהם וזה בנו של יצחק שאחז במדת הגבורה אמיתית שהוא לגבי עצמו כובש יצרו כמו ששמעתי ע"פ ויצחק בא וגו' והוא יושב בארץ הנגב מנוגב מכל תשוקה וחמדה וכמ"ש פחד יצחק והחסד מיוחד לימין ששם תוקף הכח כי חסד הוא התפשטות עד אין קץ מה שאין כן גבורה אא"ל בהתפשטות שיחריב העולם רק בצמצום כפי מדת המשפט והם ב' הפכים כימין ושמאל קור וחום וכידוע שכל נואף איננו רוצח וניצוח התאוה הוא על ידי גבורה האמיתית בכבישת היצר וניצוח הרציחה על ידי החסד זהו בזמן שהקול קול יעקב כו' כמ"ש תורת חסד שהתורה במדת החסד שגם לה יש תאוה כמ"ש (מכות י) אוהב כסף כו' וכן המשילה שלמה המלך ע"ה לאשה וזהו התאוה אמיתית של עולם האמת ועל ידי תאוה נדחית רציחה וזהו ניצוח על ידי ההיפוך והתנגדות ובזה אין הידים כו' אבל עדיין יש קיום לעשו שהרי ישנו עדיין לשמאל בעולם ולא נתבטל לגמרי רק שאין לו שליטה מפני הימין שגובר עליו אבל הנפילה הגמורה וליהט וגו' ולא ישאר שורש ולא ענף זהו על ידי בית יוסף שהוא הגבורה וכבישת היצר ונתברר התגלות השמאל האמיתי בעולם ונתבטלה ונכלה השמאל השקר ממילא וזהו רק וליהט אותם היום הב"א שיבוער היצר הרע מן העולם אז מה שאין כן בעולם הזה צ"ל יצר כו' כח ימין המקרבת ואפילו חסיד שבחסידים כו':